דינה אלבז – קבוצת מרוקו הנדירה


By
anat

שתפו לחברים

IMG-20190605-WA0005

השעה 23:30….
מאות אנשים מכל הארץ הגיעו לחלוק לך דינה כבוד אחרון…
בבית העלמין
תל -רגב בצפון.
דינה!!!
איך אפשר לדבר עליך בזמן עבר?
ולחשוב שרק לפני חודשים חגגו לך יום הולדת 59.
רצה הגורל והכרתי אותך לפני חמש שנים שיצאת לטיול למרוקו בהדרכתי .
וכך הפכנו להיות משפחה…
״קבוצת מרוקו הנדירה 2012"
קבוצה קטנה ומטריפה.
קשרנו את גורלנו ביחד בשמחות, בארוחות משותפות , במפגשים מהנים, בעצב אך בעיקר בקשר שותף יום יומי באווצאפ הקבוצתי.
דינה…
את היית אישה שדאגה תמיד להוריה, רעיה, אמא,סבתא,דודה וחברה מדהימה…
כמה שהיית גדולה הנתינה והלב שלך היה פי אלף מונים יותר ענק.
הדאגה לכולם, העוגות והמטעמים שהכנת ופינקת את כולם.
רק מי שהתארח אצלך והכיר אותך מקרוב יודע על מה אני מדברת.
אשת קרירה בטכניון בחיפה מוכשרת ומדהימה.
תקופה לא קלה עברה עליך בשבעת החודשים האחרונים אך כולם ידעו שלפניהם ניצבת אשה לוחמת …
הגענו לעודד ויצאנו מעודדים לרגע לא חדלת להאמין שאת במלחמה הזאת תנצחי.
אך כנראה לאלוהים תוכניות אחרות, ובתוך תוכך בימים האחרונים הבנת שהקרב אבוד עשית מעשה ושלחת למעלה מ – 200 זרי פרחים בערב חג השבועות לאנשים שצעדו איתך בתקופה האחרונה.
31.5.2107 בשעה 15:00 בזמן שקראו את מגילת רות בבית הכנסת, החזרת את נשמתך לבורא ואצלנו נפער בור ענק עם לכתך .
דינה יקירה, נוחי על משכבך בשלום עכשיו את תנוחי אחרי המאבק הקשה שאת ובני משפחתך נלחמתם❤️
יהיה זכרך ברוך חברה יקרה.

05.06.19
דינוש שלנו – שנתיים בלעדייך,
אפתח בזה שכשהתיישבתי לכתוב ופתחתי את המחשב התחיל להתעופף פרפר אצלי בחדר הלוך ושוב וזה היה מבחינתי סימן ממך שאת כאן ומאפשרת לי לכתוב.
בכלל פרפרים, זה מוטיב שאספר עליו בהמשך בהקשר אליך אחותי האהובה.
נפגשנו כאן בדיוק לפני שנה עם המשפחה, החברים וכל מוקירי זכרך שהגיעו מכל הארץ. אבא גם ישב כאן איתנו. זה היה יום קשה מאוד עבורו. אני זוכרת שלא יכולתי להביט בפניו מרוב הצער שלו. היום אבא לא איתנו כאן פיזית בדשא, הוא הצטרף אלייך בחודש יולי האחרון, והאובדן הזה, הכפיל את אובדנך לא רק בפי שניים, אלא בהרבה יותר. כמעט ריסק את מה שנשאר מאיתנו אחרי שהלכת.
מדהים עד כמה אדם אהוב אחד שלא נמצא פתאום משפיע. הכי חזק הרגשנו את זה בליל הסדר האחרון. למרות שהשולחן גדול ומלא הוא מרגיש חצי ריק. אבא השאיר חלל ענק שגם ככה נוצר אחרי שנפרדנו ממך, ועליו אדבר בעוד כחודש באזכרת השנה שלו. לפחות הוא איתך עכשיו.
אבל אנחנו חזקים ובוחרים בחיים, אין על אמא שלנו, היא לוחמת אמיתית, גדולה מהחיים ולא מוותרת. כשהחזרתי אותה מסיום השבעה עליך כאן, היא כבר אמרה לי באוטו – בלי נדר, אחרי שנה לדינה נעשה ספר תורה.
אבל אמא שלנו לא רק מדברת, היא עושה. עסוקה בעשייה. וכשאבא נפטר, הספר כבר היה מוכן, ולאחר התייעצות והבנה שספר תורה הוא כמו חתונה אמא החליטה שלא מוותרים וחונכים את הספר החדש כמו שתוכנן. אז נפגשנו כאן, לאירוע שמח שמסמל כמה שמחה היתה בך, עם תהלוכה מרשימה של 300 אנשים, סגירת כבישים והרבה אנשים שצפו מהחלון, והכל היה לכבודך. החברות הטובות והמשפחה הכינו עוגות ועוגיות מיוחדות בשפע כמו שאהבת, והיה פה ממש שמח, בטוח הרגשת ורקדת שם למעלה. קיבלנו המון תגובות על האירוע, אני אצטט אחת מהן:
מיכל ומשפחת אילוז היקרה. שמחנו להיות חלק מחגיגת הכנסת ספר תורה ע"ש דינה האחות הגדולה, האמא והסבתא.. ובשבילי היא הבת דודה האהובה, עם זכרונות מימי הילדות הרחוקים איך הנהיגה אותנו כחבורת ילדים. ואיך באירועים המשפחתיים היא ושלמה בעלה (שייבדל לחיים ארוכים) הגיעו לכל אירוע, רחוק ככל שיהיה ודאגו לשמוח ולשמח את כולם ועד לאותו יום עצוב שבו נלקחה מאיתנו, ובכוחות האחרונים עוד בקשה מאיתנו לשיר יחד איתה בסמוך למיטתה בבית החולים. ושרנו ודמענו. שמחנו עם ספר התורה שמחה מהולה בעצב שבחגיגה גם אביכם רבי אליהו שנפטר בצער והותיר חלל עצום. התרגשתי מאוד להיות שותף בכתיבת האותיות האחרונות של ספר התורה ומי יתן והדמעות והצער שפקדו אתכם יהפכו לדמעות של שמחה ואושר.
ואני רוצה להתמקד בשמחה, ובצמיחה למרות ומתוך הכאב. איך בזכותך נכנס לבית הכנסת כאן עוד ספר תורה שינציח אותך לעד, גם עוד הרבה דורות אחרינו, וליכד את כולנו לערב משמח ועצוב גם ביחד והבהיר לנו שמעכשיו כל אירוע מעורבב ברגשות מכל הכיוונים. אבל אני אחותי מאמינה לא רק במימד הפיזי, אני יודעת שאת בנפש כאן איתנו, הולכים לישון איתך בלילה, ומתעוררים בבוקר, והתמונות שלך שאפילו את הכנת לי אותם עם הקדשה הפכו להיות חלק מהתפילה היומית שלנו, שתמשיכי לשמור עלינו.
וגם היו אנשים חדשים שהצטרפו לאירוע ספר התורה ולא הכירו אותך לפני, ורק שמעו איזה אדם מיוחד היית, אדם עם כל כך הרבה נתינה, דוגמא ומופת לחינוך ולהשקעה, לאהבה, מודל לאימהות, לחברות, לדאגה ולעשיה והכל מבפנים עם לב ענק ובטח שלא על מנת לקבל בחזרה. בגלל זה הצלחת לנגוע בכל כך הרבה אנשים ולתת להם את ההרגשה שאת שם בשבילם מתי שצריך. ככה ניהלת את החיים שלך מתוך נתינה מלאה. אנחנו עושים הכל בכדי להמשיך את הדרך שלך, לתת מאיתנו בכל המימדים האפשריים.
הנתינה הראשונה שהתמודדנו איתה זה מה עושים עם כל הדברים שלך? הבגדים היפים, החליפות והשמלות, התיקים ואפילו המגפיים החדשות שהספקת לקנות לפני שחלית. אז תדעי לך שלכל הפרטים התנהגנו בכבוד וחלק גדול נמסר באמת למי שזקוק וגם השארתי ל ממך כמה מזכרות, וגם לרעותי שלי שאותה כל כך אהבת. מדהים איך הריח שלך שוטף את כל הארון ואפילו נשאר אחרי כמה כביסות.
אני שמחה לספר לך אחותי על כך שאביב המקסימה הצטרפה למשפחה שלנו כבת הזוג של חיולי המהמם. אפילו אבא זכה להכיר אותה והיה מרוצה. חיולי הוא עורך הסרטים הראשי שלי, ליומהולדת של דני ולבר מצווה של אלעד. הקדיש לי זמן בסבלנות רבה.
רזי בזוגיות עם שיר כבר שנה, יאירוש השתחרר מהצבא. זה אולי יסיר כמה דאגות מאחותך הבכורה סימה שאין שיחה שבה אנחנו מדברות ולא מזכירות אותך, נצורה בליבינו לעד.
מיכה ועומר וניצן יסיימו השנה את לימודי התואר הראשון – יהיו לנו במשפחה אדריכל, מהנדסת ועורך סרטים מוכשר. אחותך רותי ממשיכה בקואוצ'ינג ובפילאטיס ומנהלת ביד רמה פרויקט ברפאל.
שלמה החליט לפרוש ומטפל באופן נפלא ומסור בבית ובנכדים. דאג לרצף מחדש את הבית, כמו שאת רצית בדיוק.
שייקו ממשיך במסירותו לרפאל, כל כך אוהבים אותו, נותן את הנשמה. נועם המתוק והעדין נפש מחייך אלי תמיד מתוך צניעות ועמיתוש שובב וחגגנו לו כאן בגינה בפסח האחרון יומהולדת 3.
סגול כבר השתלב במערך החבלה, אבל יש לו מערך חבלה פרטי משלו עם דוריק שכבר בן חמש, עתי בן השלוש ועלמה המהממת שלנו שמיום ליום גדלה ומזכירה אותך כל כך ביופיה.
דור, עתי, נועם ועמית הכינו לכבודך ציורים וחיברו אותם לבלונים שהפרחנו לכבודך ביום הולדתך בזכות מפגש משפחתי שארגנה לנו אילנה בבוסתן הכרמל, מקום שכל כך אהבת. גם אורצ'וק של מורני שכל כך אוהבת לצייר ולצבוע הכינה ציור, ואפילו שאלה אם תתפסי את הבלונים. ואת בטח צחקת עלינו למעלה – מה אנחנו עושים…
ולא תאמינו – באותו יום הולדת שלך – כל הפרפרים יצאו לטבע, פרפרים יפים, צבעוניים ומשוחררים. ואולי זה סימן לזה שאת עכשיו משוחררת מכל כאב. הפרפרים האילו כל פעם נותנים לנו סימן.
בכלל אילנה למדה לבשל כל כך טעים, כמעט כמוך. ביום שישי האחרון שלחה קופסאת כבדים לאמא, דואגת למחסור בברזל שיש לה. איך שאמא פתחה את הקופסא ישר היא אמרה – זה ממש כמו של דינה וזה הזכיר אותך מאוד.
לפני חודש הייתי בלונדון בסיור מקצועי ובו חלק מהקבוצה רצה במירוץ מקומי תחת הסימן "גדולים מהחיים" אשר תורמים למחלת הסרטן. אני רצתי איתם את ריצת ההכנה לכבודך, אני רצה בהייד פארק ורואה אותך מולי, מתמודדת, נלחמת. לצערי המשפחה הרחבה שלנו חוטפת את המחלה הארורה הזו כבר יותר מהסטטיסטיקה. בכל פעם אתה מגלה שיש עוד רצפה מתחת לרצפה. בשנה הבאה בלי נדר אשתתף במירוץ לזכרך. את היית גדולה מהחיים.
יוסי ממשיך לעבוד קשה, מקפיד לפקוד את הקבר שלך בכל ראש חודש ועסוק בלטפל בציפי שלנו שחלתה ומכאן נאחל לה החלמה מהירה. אבל, לשמחתינו עסוק גם לקראת החתונה של נועם שתערך עוד עשרה ימים מהיום עם אחינועם היפה שלנו שהצטרפה למשפחה. אמרתי כבר שמהרגע שהלכת היה ברור שהכל מעורבב – עצב ושמחה. אבל את כל כך אהבת את נועם, נסעת וחזרת באותו היום עם הילדים שלי לסיום קורס הקצינים שלו בבה"ד 1. יהיה לנו קשה שם מאוד בלעדייך, אבל אני מבטיחה שנשמח ונשבור את הרחבה בריקודים כמו שאת בדיוק היית רוצה.
המשפחה תודה לאל גדלה ומתרחבת. התינוקות שנולדו – עידודו כבר הולך וגם עלמה מנחמים קצת ומכניסים אור למשפחה , אך אינם תחליף. כמוך לא היה ולא יהיה.
ואמא, האמא המהממת שלנו, הסבתא הדואגת שאוהבת כל כך את כולם ודואגת למפגשים משפחתיים ולא מוותרת. ערבי ראש חודש הפכו בשבילינו לסיוט במעבר מהקבר של אבא אלייך. בכל שבת שהיא אצלי היא מדברת עליך בלי סוף, איך היית מארגנת ומכינה ואופה ומסדרת הכל ואת כולם – מנהיגה מלידה. אמא כל הזמן מבקשת שתשמרי עלינו מלמעלה.
ואני, נורא מתגעגעת, אך בחרתי בחיים. בחרתי לשמוח ולבלות עם המשפחה והחברים כמה שאפשר מתוך הבנה שאנחנו תלויים על בלימה, וגם לעזור למי שצריך במה שאוכל וכמה שאפשר. מתפללת לקדוש ברוך הוא שיתן לנו קיץ שקט אחרי השנתיים הקשות שעברנו ומעתה שנחגוג יותר שמחות. אני אצטט כאן מהשיר "אחותי" של שירי מימון שמוקדש לכל אחיותי:

את זוכרת אחותי
מה שאז לחשת לי
מה שאז הבטחת לי
איך מחקת לי את הדמעה
איך ראית לי את הנשמה
כשהשמש נעלמה
למקום אחר, אחר

את זוכרת אחותי
מה שאז אבד בי
משהו נולד בי
המשקולת לרגליי
הצמרמורת בידיי
והחופש בעיניי
שתמיד חוזר, בוער, דוהר איתי

שתינו נלחמות להחזיק את החיים
להתפייס עם הסופות, לדבר עם אלוהים
ולפקוח ת'עיניים – יש דברים יפים לראות
יש שמים, אין שמים
ואנחנו נשארות

ולפני סיום, לא אוכל בלי להזכיר את בית הטכניון אשר שומר ומתחזק את פינת הנצחה עם כל המאפיינים שבך: השמחה, הפרחים, המתוקים ועוד. פינה עם עץ המסמל צמיחה וטיפוס. שולחן שכתוב עליו את המזמור אשת חיל. הייתי בפינת ההנצחה קצת לפני יום הולדתך האחרון, בו מלאו לך 61. כל התמונות שלך תלויות שם, תמיד מחייכת, תמיד קורנת, תמיד שמחה.
נזכור אותך אחותי האהובה והיקרה, מלכת היופי שלנו, עם החיוך התמידי ושמחת החיים שלא נגמרה. נשתדל להמשיך ולשמור על הרוח, ולא נפסיק לאהוב ולהתגעגע.
יהי זכרך ברוך.
מיכל, אחותך הקטנה.

IMG_2805


IMG-20170630-WA0004

IMG-20170630-WA0006

IMG-20170630-WA0005

IMG-20170630-WA0010

IMG-20170630-WA0009

IMG-20170630-WA0008

IMG-20170630-WA0007

שתפו לחברים