אורה חוזרת לבית ילדותה במרכש…
17.10.2016

וכך אורה חיים סיפרה לי:

משפחתה עלתה ממרוקו לישראל בשנת 1963, לאורה יש עוד שלוש אחיות  וארבע אחים. אורה היתה בגיל ארבע כשעזבה את סמטאות המלאח היהודי שבמרכש.

ההורים של אורה החליטו להעלות לארץ ישראל מכמה סיבות, האחת האחים הגדולים של אורה עלו לארץ והשאירו את ההורים ואת האחיות הקטנות במרוקו

אבא של אורה לא היה מוכן להשאיר אותם להתמודד בארץ לבד.

זה לא סוד שסוכני המוסד שכנעו את ההורים שהילדים הגדולים יעלו לארץ ואחר כך ההורים המבוגרים והילדים הקטנים יעלו יותר מאוחר.

הסיבה השנייה שבגללה הוא עלה לארץ מאהבת הארץ הרי זאת הייתה משאת נפשם של כל יהודי הגולה.

הרי כל שנה הם היו מברכים “בשנה הבאה בירושלים הבנויה”

במשך כל שנות חייה היו לאורה זיכרונות מביתה אשר במלאח היהודי שבמרכש, היא זכרה את המדרגות המובילות לקומה למעלה ואת אמה עומדת מול דלת החדר וקוראת לסבתא שגרה בצד האחר של הבית.

היא זוכרת את סבתא שלה עומדת בקומה למעלה ומתבוננת בנעשה בקומה למטה. אלה זיכרונות בודדים מילדות הקצרה במרוקו.

כל השנים היא שמעה מאחיה הבוגרים שגדלו במלאח היהודי במרכש, על כיכר גמא’ע אל פנע, על בית הכנסת, על השכנים שעזבו ועל ילדותם במרכש.

זה מה שהניע אותה להגיע למרוקו ולחזור למקום הולדתה, ואכן כך קרה אורה הגיעה למרוקו בהתרגשות עצומה היא נכנסה לבית ומיד הרימה את עיניה לראות את המרפסת מסביב.

הבית עבר שיפוץ ואת המדרגות העבירו למקום אחר נסתר,אך הכל נשאר כפי שהיה החדרים הלובי המרפסת הפכו את הבית שלה למלון ריאד ספא.

ההרגשה של אורה היתה בבית של שייכות ולא זרות, הידיעה שלפני כמה שנים היא התרוצצה וישנה וחיה במקום הפליא וריגש אותה מאוד.

כשאני נכנסתי עם אורה לבית חלפה בגופי צמרמורת של התרגשות, זה קורה שוב…

להחזיר אנשים במנהרת הזמן למקום ילדותם, לזיכרונות ילדותם.

תודה לבורא עולם שזיכה אותי להגשים לך חלום.

 

שתפו לחברים