דינה אלבז – קבוצת מרוקו הנדירה


By
anat

שתפו לחברים

IMG-20190605-WA0005

השעה 23:30….
מאות אנשים מכל הארץ הגיעו לחלוק לך דינה כבוד אחרון…
בבית העלמין
תל -רגב בצפון.
דינה!!!
איך אפשר לדבר עליך בזמן עבר?
ולחשוב שרק לפני חודשים חגגו לך יום הולדת 59.
רצה הגורל והכרתי אותך לפני חמש שנים שיצאת לטיול למרוקו בהדרכתי .
וכך הפכנו להיות משפחה…
״קבוצת מרוקו הנדירה 2012″
קבוצה קטנה ומטריפה.
קשרנו את גורלנו ביחד בשמחות, בארוחות משותפות , במפגשים מהנים, בעצב אך בעיקר בקשר שותף יום יומי באווצאפ הקבוצתי.
דינה…
את היית אישה שדאגה תמיד להוריה, רעיה, אמא,סבתא,דודה וחברה מדהימה…
כמה שהיית גדולה הנתינה והלב שלך היה פי אלף מונים יותר ענק.
הדאגה לכולם, העוגות והמטעמים שהכנת ופינקת את כולם.
רק מי שהתארח אצלך והכיר אותך מקרוב יודע על מה אני מדברת.
אשת קרירה בטכניון בחיפה מוכשרת ומדהימה.
תקופה לא קלה עברה עליך בשבעת החודשים האחרונים אך כולם ידעו שלפניהם ניצבת אשה לוחמת …
הגענו לעודד ויצאנו מעודדים לרגע לא חדלת להאמין שאת במלחמה הזאת תנצחי.
אך כנראה לאלוהים תוכניות אחרות, ובתוך תוכך בימים האחרונים הבנת שהקרב אבוד עשית מעשה ושלחת למעלה מ – 200 זרי פרחים בערב חג השבועות לאנשים שצעדו איתך בתקופה האחרונה.
31.5.2107 בשעה 15:00 בזמן שקראו את מגילת רות בבית הכנסת, החזרת את נשמתך לבורא ואצלנו נפער בור ענק עם לכתך .
דינה יקירה, נוחי על משכבך בשלום עכשיו את תנוחי אחרי המאבק הקשה שאת ובני משפחתך נלחמתם❤️
יהיה זכרך ברוך חברה יקרה.

05.06.19
דינוש שלנו – שנתיים בלעדייך,
אפתח בזה שכשהתיישבתי לכתוב ופתחתי את המחשב התחיל להתעופף פרפר אצלי בחדר הלוך ושוב וזה היה מבחינתי סימן ממך שאת כאן ומאפשרת לי לכתוב.
בכלל פרפרים, זה מוטיב שאספר עליו בהמשך בהקשר אליך אחותי האהובה.
נפגשנו כאן בדיוק לפני שנה עם המשפחה, החברים וכל מוקירי זכרך שהגיעו מכל הארץ. אבא גם ישב כאן איתנו. זה היה יום קשה מאוד עבורו. אני זוכרת שלא יכולתי להביט בפניו מרוב הצער שלו. היום אבא לא איתנו כאן פיזית בדשא, הוא הצטרף אלייך בחודש יולי האחרון, והאובדן הזה, הכפיל את אובדנך לא רק בפי שניים, אלא בהרבה יותר. כמעט ריסק את מה שנשאר מאיתנו אחרי שהלכת.
מדהים עד כמה אדם אהוב אחד שלא נמצא פתאום משפיע. הכי חזק הרגשנו את זה בליל הסדר האחרון. למרות שהשולחן גדול ומלא הוא מרגיש חצי ריק. אבא השאיר חלל ענק שגם ככה נוצר אחרי שנפרדנו ממך, ועליו אדבר בעוד כחודש באזכרת השנה שלו. לפחות הוא איתך עכשיו.
אבל אנחנו חזקים ובוחרים בחיים, אין על אמא שלנו, היא לוחמת אמיתית, גדולה מהחיים ולא מוותרת. כשהחזרתי אותה מסיום השבעה עליך כאן, היא כבר אמרה לי באוטו – בלי נדר, אחרי שנה לדינה נעשה ספר תורה.
אבל אמא שלנו לא רק מדברת, היא עושה. עסוקה בעשייה. וכשאבא נפטר, הספר כבר היה מוכן, ולאחר התייעצות והבנה שספר תורה הוא כמו חתונה אמא החליטה שלא מוותרים וחונכים את הספר החדש כמו שתוכנן. אז נפגשנו כאן, לאירוע שמח שמסמל כמה שמחה היתה בך, עם תהלוכה מרשימה של 300 אנשים, סגירת כבישים והרבה אנשים שצפו מהחלון, והכל היה לכבודך. החברות הטובות והמשפחה הכינו עוגות ועוגיות מיוחדות בשפע כמו שאהבת, והיה פה ממש שמח, בטוח הרגשת ורקדת שם למעלה. קיבלנו המון תגובות על האירוע, אני אצטט אחת מהן:
מיכל ומשפחת אילוז היקרה. שמחנו להיות חלק מחגיגת הכנסת ספר תורה ע”ש דינה האחות הגדולה, האמא והסבתא.. ובשבילי היא הבת דודה האהובה, עם זכרונות מימי הילדות הרחוקים איך הנהיגה אותנו כחבורת ילדים. ואיך באירועים המשפחתיים היא ושלמה בעלה (שייבדל לחיים ארוכים) הגיעו לכל אירוע, רחוק ככל שיהיה ודאגו לשמוח ולשמח את כולם ועד לאותו יום עצוב שבו נלקחה מאיתנו, ובכוחות האחרונים עוד בקשה מאיתנו לשיר יחד איתה בסמוך למיטתה בבית החולים. ושרנו ודמענו. שמחנו עם ספר התורה שמחה מהולה בעצב שבחגיגה גם אביכם רבי אליהו שנפטר בצער והותיר חלל עצום. התרגשתי מאוד להיות שותף בכתיבת האותיות האחרונות של ספר התורה ומי יתן והדמעות והצער שפקדו אתכם יהפכו לדמעות של שמחה ואושר.
ואני רוצה להתמקד בשמחה, ובצמיחה למרות ומתוך הכאב. איך בזכותך נכנס לבית הכנסת כאן עוד ספר תורה שינציח אותך לעד, גם עוד הרבה דורות אחרינו, וליכד את כולנו לערב משמח ועצוב גם ביחד והבהיר לנו שמעכשיו כל אירוע מעורבב ברגשות מכל הכיוונים. אבל אני אחותי מאמינה לא רק במימד הפיזי, אני יודעת שאת בנפש כאן איתנו, הולכים לישון איתך בלילה, ומתעוררים בבוקר, והתמונות שלך שאפילו את הכנת לי אותם עם הקדשה הפכו להיות חלק מהתפילה היומית שלנו, שתמשיכי לשמור עלינו.
וגם היו אנשים חדשים שהצטרפו לאירוע ספר התורה ולא הכירו אותך לפני, ורק שמעו איזה אדם מיוחד היית, אדם עם כל כך הרבה נתינה, דוגמא ומופת לחינוך ולהשקעה, לאהבה, מודל לאימהות, לחברות, לדאגה ולעשיה והכל מבפנים עם לב ענק ובטח שלא על מנת לקבל בחזרה. בגלל זה הצלחת לנגוע בכל כך הרבה אנשים ולתת להם את ההרגשה שאת שם בשבילם מתי שצריך. ככה ניהלת את החיים שלך מתוך נתינה מלאה. אנחנו עושים הכל בכדי להמשיך את הדרך שלך, לתת מאיתנו בכל המימדים האפשריים.
הנתינה הראשונה שהתמודדנו איתה זה מה עושים עם כל הדברים שלך? הבגדים היפים, החליפות והשמלות, התיקים ואפילו המגפיים החדשות שהספקת לקנות לפני שחלית. אז תדעי לך שלכל הפרטים התנהגנו בכבוד וחלק גדול נמסר באמת למי שזקוק וגם השארתי ל ממך כמה מזכרות, וגם לרעותי שלי שאותה כל כך אהבת. מדהים איך הריח שלך שוטף את כל הארון ואפילו נשאר אחרי כמה כביסות.
אני שמחה לספר לך אחותי על כך שאביב המקסימה הצטרפה למשפחה שלנו כבת הזוג של חיולי המהמם. אפילו אבא זכה להכיר אותה והיה מרוצה. חיולי הוא עורך הסרטים הראשי שלי, ליומהולדת של דני ולבר מצווה של אלעד. הקדיש לי זמן בסבלנות רבה.
רזי בזוגיות עם שיר כבר שנה, יאירוש השתחרר מהצבא. זה אולי יסיר כמה דאגות מאחותך הבכורה סימה שאין שיחה שבה אנחנו מדברות ולא מזכירות אותך, נצורה בליבינו לעד.
מיכה ועומר וניצן יסיימו השנה את לימודי התואר הראשון – יהיו לנו במשפחה אדריכל, מהנדסת ועורך סרטים מוכשר. אחותך רותי ממשיכה בקואוצ’ינג ובפילאטיס ומנהלת ביד רמה פרויקט ברפאל.
שלמה החליט לפרוש ומטפל באופן נפלא ומסור בבית ובנכדים. דאג לרצף מחדש את הבית, כמו שאת רצית בדיוק.
שייקו ממשיך במסירותו לרפאל, כל כך אוהבים אותו, נותן את הנשמה. נועם המתוק והעדין נפש מחייך אלי תמיד מתוך צניעות ועמיתוש שובב וחגגנו לו כאן בגינה בפסח האחרון יומהולדת 3.
סגול כבר השתלב במערך החבלה, אבל יש לו מערך חבלה פרטי משלו עם דוריק שכבר בן חמש, עתי בן השלוש ועלמה המהממת שלנו שמיום ליום גדלה ומזכירה אותך כל כך ביופיה.
דור, עתי, נועם ועמית הכינו לכבודך ציורים וחיברו אותם לבלונים שהפרחנו לכבודך ביום הולדתך בזכות מפגש משפחתי שארגנה לנו אילנה בבוסתן הכרמל, מקום שכל כך אהבת. גם אורצ’וק של מורני שכל כך אוהבת לצייר ולצבוע הכינה ציור, ואפילו שאלה אם תתפסי את הבלונים. ואת בטח צחקת עלינו למעלה – מה אנחנו עושים…
ולא תאמינו – באותו יום הולדת שלך – כל הפרפרים יצאו לטבע, פרפרים יפים, צבעוניים ומשוחררים. ואולי זה סימן לזה שאת עכשיו משוחררת מכל כאב. הפרפרים האילו כל פעם נותנים לנו סימן.
בכלל אילנה למדה לבשל כל כך טעים, כמעט כמוך. ביום שישי האחרון שלחה קופסאת כבדים לאמא, דואגת למחסור בברזל שיש לה. איך שאמא פתחה את הקופסא ישר היא אמרה – זה ממש כמו של דינה וזה הזכיר אותך מאוד.
לפני חודש הייתי בלונדון בסיור מקצועי ובו חלק מהקבוצה רצה במירוץ מקומי תחת הסימן “גדולים מהחיים” אשר תורמים למחלת הסרטן. אני רצתי איתם את ריצת ההכנה לכבודך, אני רצה בהייד פארק ורואה אותך מולי, מתמודדת, נלחמת. לצערי המשפחה הרחבה שלנו חוטפת את המחלה הארורה הזו כבר יותר מהסטטיסטיקה. בכל פעם אתה מגלה שיש עוד רצפה מתחת לרצפה. בשנה הבאה בלי נדר אשתתף במירוץ לזכרך. את היית גדולה מהחיים.
יוסי ממשיך לעבוד קשה, מקפיד לפקוד את הקבר שלך בכל ראש חודש ועסוק בלטפל בציפי שלנו שחלתה ומכאן נאחל לה החלמה מהירה. אבל, לשמחתינו עסוק גם לקראת החתונה של נועם שתערך עוד עשרה ימים מהיום עם אחינועם היפה שלנו שהצטרפה למשפחה. אמרתי כבר שמהרגע שהלכת היה ברור שהכל מעורבב – עצב ושמחה. אבל את כל כך אהבת את נועם, נסעת וחזרת באותו היום עם הילדים שלי לסיום קורס הקצינים שלו בבה”ד 1. יהיה לנו קשה שם מאוד בלעדייך, אבל אני מבטיחה שנשמח ונשבור את הרחבה בריקודים כמו שאת בדיוק היית רוצה.
המשפחה תודה לאל גדלה ומתרחבת. התינוקות שנולדו – עידודו כבר הולך וגם עלמה מנחמים קצת ומכניסים אור למשפחה , אך אינם תחליף. כמוך לא היה ולא יהיה.
ואמא, האמא המהממת שלנו, הסבתא הדואגת שאוהבת כל כך את כולם ודואגת למפגשים משפחתיים ולא מוותרת. ערבי ראש חודש הפכו בשבילינו לסיוט במעבר מהקבר של אבא אלייך. בכל שבת שהיא אצלי היא מדברת עליך בלי סוף, איך היית מארגנת ומכינה ואופה ומסדרת הכל ואת כולם – מנהיגה מלידה. אמא כל הזמן מבקשת שתשמרי עלינו מלמעלה.
ואני, נורא מתגעגעת, אך בחרתי בחיים. בחרתי לשמוח ולבלות עם המשפחה והחברים כמה שאפשר מתוך הבנה שאנחנו תלויים על בלימה, וגם לעזור למי שצריך במה שאוכל וכמה שאפשר. מתפללת לקדוש ברוך הוא שיתן לנו קיץ שקט אחרי השנתיים הקשות שעברנו ומעתה שנחגוג יותר שמחות. אני אצטט כאן מהשיר “אחותי” של שירי מימון שמוקדש לכל אחיותי:

את זוכרת אחותי
מה שאז לחשת לי
מה שאז הבטחת לי
איך מחקת לי את הדמעה
איך ראית לי את הנשמה
כשהשמש נעלמה
למקום אחר, אחר

את זוכרת אחותי
מה שאז אבד בי
משהו נולד בי
המשקולת לרגליי
הצמרמורת בידיי
והחופש בעיניי
שתמיד חוזר, בוער, דוהר איתי

שתינו נלחמות להחזיק את החיים
להתפייס עם הסופות, לדבר עם אלוהים
ולפקוח ת’עיניים – יש דברים יפים לראות
יש שמים, אין שמים
ואנחנו נשארות

ולפני סיום, לא אוכל בלי להזכיר את בית הטכניון אשר שומר ומתחזק את פינת הנצחה עם כל המאפיינים שבך: השמחה, הפרחים, המתוקים ועוד. פינה עם עץ המסמל צמיחה וטיפוס. שולחן שכתוב עליו את המזמור אשת חיל. הייתי בפינת ההנצחה קצת לפני יום הולדתך האחרון, בו מלאו לך 61. כל התמונות שלך תלויות שם, תמיד מחייכת, תמיד קורנת, תמיד שמחה.
נזכור אותך אחותי האהובה והיקרה, מלכת היופי שלנו, עם החיוך התמידי ושמחת החיים שלא נגמרה. נשתדל להמשיך ולשמור על הרוח, ולא נפסיק לאהוב ולהתגעגע.
יהי זכרך ברוך.
מיכל, אחותך הקטנה.

IMG_2805

13.05.21

בלעדייך,

זה התחיל בשנייה שעצמת את עינייך, בדקה, ביום ,בשבוע בחודש, בשנה, שנתיים, שלוש … ועכשיו 4 , ארבע שנים בלעדייך. נצח שלא יתואר…

ואז אני מתחילה לפרק את הזמן, כדי להבין כמה זה נצח,

48חודשים, 192 שבועות, 1460 ימים, 35,040 שעות.. ואז אני מפסיקה וכל מה שבא לי לצרוח זה כמה אני מתגעגעת . כולנו.

את נמצאת בכל מאית השנייה במחשבה, הפנים, השיער, העיניים, הקול, הצחוק המתגלגל, מלווים אותי כמסך רקע תמידי.

גם זה כנראה לנצח.

השעה 22:00 בלילה מוצ”ש, זו השעה שאני כותבת לך, מוזר, אני בד”כ כותבת הרבה לפני האזכרה, הכל כבר מסודר לי בראש בפסקאות.

השנה אני מתקשה, מנסה להבין, לפענח מה ולמה, תוך כדי כתיבה..

ומבינה שמבחינתי את פשוט חיה,

חיה אחרת בתוכי, את פועמת בכל רגע, אנחנו מדברות ומתייעצות מלא, אני פונה אליך, את משיבה לי בדרכך, פשוט חיה. אין מצב שנעלמת ככה מהעולם.

לא את לא!

אז מה עכשיו, להספיד מישהי שהיא פה?😞

4 שנים שמאות אנשים מגיעים להתייחד ולזכור אותך, עשרות ספדו לך, דיברו עליך, חיבקו, ניחמו,אנחנו מקבלים המון אהבה וזה פשוט מחמם את הלב.

אני תמיד חושבת תוך כדי, שבצניעותך היית מגלגלת עיניים ואומרת

״נונקי, למה כל כך הרבה אנשים, מה קרה? אל תגזימי”

ואני המוגזמת, כל כך חשוב לי להשאיר אותך פועמת, לתת לך כבוד ענק בעולם גם בלכתך, את ראוייה.

אין לך מושג מה חוללת בעולם.

כל כך הרבה אנשים מכירים אותך ורוצים לשמוע עליך עוד ועוד, אשה בת 59 עם נוכחות ועוצמה, זו את!

השראה ענקית שכמותך! מלאת נתינה במעשים.

עברנו שנה הזויה ששינתה את פני העולם, הכל הפך ליותר גרעיני והחוסר שלך כל כך מורגש במשפחה ביום יום, בשבתות ובחגים.

לפני שנה סיפרתי לך אחותי שהיינו עסוקים בחתונה של חיולי שלך, המהמם שלנו. חתונה מהסרטים שאת היית נוכחת בה מאוד למרות שפיזית את לא כאן, היית איתנו ברחבה. ועכשיו אנחנו כמעט שנה אחרי החתונה של חיולי ואביב, ושנתיים מהחתונה של נועם ואחינועם ומחכים בשעה טובה להרחבת המשפחה. אבל את, יודעת הכל מראש ומגיעה אלינו עם סימנים בחלומות.

שלמה היקר ממשיך לטפל באופן נפלא ומסור בבית, בגינה ובנכדים.

עלמה דינה הנכדה המתוקה שלך שלא זכית להכיר, מדברת איתי בטלפון שאני מתקשרת.

נועם ודור הנכדים הבכורים, מסיימים בקרוב את כיתה א’ וכבר יודעים לקרוא.

עתי ועמית המתוקים והשובבים מכניסים לנו הרבה שמחה.

ואת לא תאמיני, אבל הם כל כך התעניינו שלמרות שהם קטנים הם כבר ביקרו את הקבר שלך. הם יודעים היכן את.

ואני, אני מרגישה שבזכותך עברתי שינוי גדול בחיים, אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה מה לתת ומאדם פשוט הפכתי בזכותך למלאת נתינה והשראה.

ככה זה אצל כולנו: אצל סימה שאופה חלות כל שבוע, אצל אילנה שעושה את השמרים שלך, אצל מורני שפורסת את המפה שקנית לה בכל סדנא שהיא עושה ואפשר להמשיך עם הרבה דוגמאות. לפני זמן לא רב הייתי בטכניון, פגשתי את ניסים שהיה אחראי בניין היכן שעבדת ואז הוא שואל בחורה צעירה: את יודעת מי זו? עלי. היא אומרת לי את מוכרת לי. אני עונה שאני אחות של דינה אלבז. תוך שניה מתחילות לזלוג לה דמעות והיא קמה ומחבקת אותי, ומספרת לי שתמיד כשהיתה מפספסת את ההסעה את היית לוקחת אותה. ואיך כשהיתה חולה את הלכת והכנת לה מרק והבאת לה. זה סיפור שכל כך מאפיין אותך.

אני רצה אותך מלא, הריצה הפכה לחלק ניכר מחיי וזו כנראה דרכי בעולם לחיות בלעדייך, במרחבים, להתעצם וגם להצליח לעזור, לעודד ולהיות מנוף למי שזקוק.

אני כל יום לומדת וצומחת עוד קצת.

ומבינה שהשארת לי צוואה משמעותית, שכתובה בתמונה שהכנת לי למשרד. וכל אדם חדש שנכנס לחדר שלי בעבודה, קודם כל שומע עליך. מי את ומה את עבורינו.

הצוואה הלא כתובה שלך אחותי היא להמשיך לחיות, ואנחנו – בחרנו בחיים.

אני ממשיכה להתאמן בנבחרת הTough Mudder למען גדולים מהחיים ואילו שנלחמים בסרטן. את היית גדולה מהחיים.

הכרתי הרבה אנשים טובים בזכותך, אני משוכנעת שיש לך יד בכל.

שגיא והחבר’ה הטובים רצו לזכרך את מירוץ הר לעמק באורך 180 ק”מ, עם חולצה מיוחדת שעליה כתוב את שמך.

מילים לא יכולות לתאר את עוצמת הגעגוע, את בלב שלנו תמיד. אוהבים וזוכרים אותך בכל דקה, יום ושעה ובעצם – לנצח.

אחותי דינוש,

השנה אולי חשבתי לעמוד ולשתוק, יש משהו בשתיקה מול חלקת האלוהים שלך שהוא כל כך חזק בעיניי,

יחד עם זאת ידעתי שלא אצליח לא לדבר אותך.

אני יכולה למלא דפים של געגוע.

ואמא, האמא המהממת שלנו, הסבתא הדואגת שאוהבת כל כך את כולם ודואגת למפגשים משפחתיים ולא מוותרת. בכל שבת שהיא אצלי היא מדברת עליך בלי סוף, איך היית מארגנת ומכינה ואופה ומסדרת הכל ואת כולם – מנהיגה מלידה. אמא כל הזמן מבקשת שתשמרי עלינו ועל הנכדים והילדים מלמעלה.

תמשיכי אחותי להגיע אלינו בחלומות, להעביר אלינו מסרים ולשמור עלינו שם מלמעלה עם חבורת המלאכים בלבן וביניהם : אבא היקר באדם, ציפי האהובה ואפילו דוד שמעון אטיאס שהצטרף אליהם לפני שנה.

ולפני סיום, לא אוכל בלי להזכיר את בית הטכניון אשר שומר ומתחזק את פינת הנצחה עם כל המאפיינים שבך: השמחה, הפרחים, המתוקים ועוד. פינה עם עץ המסמל צמיחה וטיפוס. שולחן שכתוב עליו את המזמור אשת חיל. הייתי בפינת ההנצחה גם השנה. כל התמונות שלך תלויות שם, תמיד מחייכת, תמיד קורנת, תמיד שמחה.

נזכור אותך אחותי האהובה והיקרה, מלכת היופי שלנו, עם החיוך התמידי ושמחת החיים שלא נגמרה. נשתדל להמשיך ולשמור על הרוח, ולא נפסיק לאהוב ולהתגעגע.

אוהבת אותך ומחכה לסימנים בחלומות,

יהי זכרך ברוך.

מיכל, אחותך הקטנה.


IMG-20170630-WA0004

IMG-20170630-WA0006

IMG-20170630-WA0005

IMG-20170630-WA0010

IMG-20170630-WA0009

IMG-20170630-WA0008

IMG-20170630-WA0007

שתפו לחברים