העיר מונה כ – 50 אלף תושבים ויושבת באטלס התיכון בגובה של כ – 800 מטר מעל פני הים העיר התברכה במזג אויר נעים ומשמשת עיר נופש כל השנה.
בעבר שימשה צ’פרו כמקום מפלט לקבוצות שונות שניסו להימלט מהלחץ הדתי המוסלמי.
העיר נבנתה במאה ה – 11 עד היום העיר משמשת כמרכז חקלאי חשוב. מדי שנה בתחילת יוני מתקיים במקום פסטיבל הדובדבנים, העיר התברכה בעצי פרי כגון דובדבנים, שקדים, אגסים, ותפוחי עץ.
העיר מחולקת לשני חלקים העיר העתיקה והעיר החדשה, העיר העתיקה נשארה אותנטית ללא השפעות מודרניות ותיירים כמעט ואינם מגיעים אליה.
ליהודים היה תפקיד חשוב בתהליך שהביא להתפתחותה של העיר, המלאח של צ’פרו היה אחד ממרכזי העיר ובסוף המאה ה – 19 כ- 1/3 מהתושבים היו יהודים, באותה תקופה חיו כ – 3000 יהודים ובמקום היו 7 בתי כנסת.
הנשים היהודיות היו ידועות בזכות כפתורי המשי בהם התמחו.
צ’פרו ידועה בזכות איכות עבודת הטקסטיל של אומניה.
בשנת 1890 ובשנת 1950 עלה הנחל על גדותיו נגרמו לכפר נזקים כבדים ואבידות בנפש.
הקהילה היהודית מנתה רבים ממגורשי ספרד וצמחו בה תלמידי חכמים, רבנים ודיינים שבזכותם צ’פרו זכתה לכינוי ירושלים הקטנה של מרוקו.
לרשות הקהילה היו מוסדות לימוד תלמוד תורה “אם הבנים” שנחנך בשנת 1917 ובית ספר אליאנס.
במקום קבור הצדיק רפאל אלבז.
בשנות ה – 50 מנתה הקהילה כ – 5000 נפש כאשר מוחמד ה – 5 עלה לשלטון יהודים רבים חיו בחוסר כל והחליטו לעזוב הכל ולעלות לא”י חלקם עלה לקנדה, ארה”ב , צרפת.