שאפשאוו’אן – Chefchouen – בשפה הברברית = קרניים.
מיקומה של העיירה בין שני רכסי ערים היוצרים צורת קרניים.
העיר נוסדה בשנת 1471 ע”י עלי איבן ראשיד.

התושבים מתפרנסים מתפירת כפתנים, אריגת שטיחים ומצורפות, התכשיטים הם מכסף ובסגנון ברברי מסורתי, על חלק מגגות הבתים ישנן מסעדות קטנות ובתי קפה.
הכפר נראה כאילו הזמן עמד בו מלכת, ניתן לראות כיצד הנשים הן אילו שעובדות בשדה.
חלק זה של מרוקו נשאר כמעט בלתי נגוע ומושפע ע”י התיירות.
בחלק מהסמטאות נמצאים בארות מים וברזים המספקים מים.
כיום העיירה מונה כ- 30 אלף תושבים.

העיר חבויה בין שני הרים ומעליה מעיין שופע המספק את צריכת מי השתייה שלה, המים של העיירה הם הטובים והטעימים בכל מרוקו, עודפי המים נשפכים לאפיק ואדי לאו, בדרכם הם משקים חלקות של גידולים ומפעילים שרשרת של טחנות קמח.
הארכיטקטורה היא בעלת אופי ספרדי אנדלוסי.
הרובע היהודי של המלאח נהרס כליל ועל הריסותיו נבנה בית ספר גדול.
הסימן הכחול והתכלת הוא אנדלוסי (ספרד) נגד עין הרע – גירוש שדים כמו בגרנדה שבספרד.

נדמה כי 40,000 התושבים המתגוררים בעיירה שפשאוון (Chefchouen) שבצפון מרוקו, אינם מודעים לכך שביתם הוא אחד מהמקומות הציוריים והרומנטיים ביותר שניתן למצוא בחבל ארץ זו, או בכלל. העיירה, שהוקמה בסוף המאה ה-14 כבסיס להתקפות בני הריף על הפורטוגלים בערי החוף, שוכנת על צלעו של אחד מהרי הריף סמוך לים התיכון והשפה השלטת בה היא ספרדית, תוצאה של השלטון הספרדי ששהה באזור במהלך כהונתו של הגנרל פרנקו.

רחובותיה הצרים ואופייה הים תיכוני של שפשוואן הם שילוב של אדריכלות צפון אפריקאית עם נגיעות ספרדיות. בתי העיירה הצבועים בלבן בשילוב גוונים ייחודים של כחול, תכלת, סגול ולילך ומעוטרים בגגות אדומים, משרים על העיירה אווירת שלווה ורוגע, ומשתלבים באופן נפלא בגווני החמרה שעוטפים את ההרים שמסביבה. ייתכן גם כי אווירה זו היא תוצאה של מלאכת גידול החשיש בה עוסקים רבים מתושביה, וניתן אף להבחין ברבים מהם בבתי הקפה המקומיים שבכיכר העיר המרכזית כשהם מעשנים בנחת את תוצרתם.

 

לצד הבתים הססגוניים והרחובות הכחולים – שעל פי אחת המסורות נצבעו על ידי היהודים שהגיעו למקום בסביבות המאה ה-15 בעקבות גירוש ספרד, בהשפעת תורת הקבלה שתופסת את גווני הכחול כמרחיקי עין הרע – שפשוואן מפורסמת גם כיעד פופלרי לקניות. בין סימטאותיה הצרות, שוכנות חנויות מקומיות המציעות פריטים שכמותם קשה למצוא בערים אחרות במרוקו, החל מבגדי צמר ושמיכות ארוגות מעשה יד ועד לגבינות עיזים משובחות.

חלק מהמידע נלקח מYNET. לכתבה המלאה לחצו כאן